ניהול זמן-השיעור

זו תופעה שכיחה בבתי ספר בישראל: מיד עם הישמע הצלצול שמכריז על תום ההפסקה הגדולה מתייצב המנהל, או המנהלת, בפתח חדר המורים כדי לזרז את כל הנוכחים למהר לכיתות.

מנהלים מודעים לחשיבות הזמן היקר שמתבזבז עד שהמורים מגיעים לכיתות, מושיבים את התלמידים ומתחילים בשיעור.

למרבה הצער זו כנראה תרומתם העיקרית לניצול יעיל של זמן ההוראה בכיתות. מלבד זאת, ניהול השיעור הוא נושא שממעטים לעסוק בו במערכת החינוך שלנו:

במכללות להכשרת מורים אין דנים בו בקורסים ובהדרכה הפדגוגית ( Landler-Pardo, Eilam & Ben-Peretz, 2011   ) מנהלי בתי ספר אינם נלהבים לערוך השתלמויות בנושא (זוסמן, 2011), משרד החינוך, באמצעות חוזרי מנכ"ל, ממעט לעסוק בכך. בניגוד לשפע ספרי מחקר והדרכה שנכתבו בחו"ל (ראו Weinstein & Everston, 2006), האקדמיה בישראל ממעטת לחקור את ניהול כיתה, ולמיטב ידיעתי גם טרם נכתב ספר הדרכה מקיף בנושא.

רגעים דלי-ניצול בניהול השיעור

time 1

ניהול נבון ויעיל מתבטא לא רק בשיעור מאורגן ושוטף, אלא גם במתכונת פדגוגית מעניינת ומחכימה שמקדמת את התלמידים. ניהול כיתה כרוך בתכנון מדוקדק וגם ביכולת גבוהה של המורה להבין את התהליכים שמתרחשים בכיתה ולהגיב אליהם ביעילות.

מכיוון שמדובר בתחום רחב שמאמר קצר לא יצליח להקיף את כולו, אסתפק בהצגת ארבע דילמות שקשורות בניהול זמן וניהול השיעור. לדילמות האלה אצרף כמה עקרונות וכלים כיצד להתמודד אתן.

להתמקד בעיקר או בטפל?

מהו ניצול יעיל של זמן וכיצד מודדים אותו? אחת השיטות הנפוצות בחקר שיטות הוראה משווה בין דרכי עבודתם של מורים מצטיינים (אלה שהישגי תלמידיהם גבוהים מהממוצע) לעומת אלה של המורים ה'רגילים'.

בסדרת מחקרים רחבת היקף שערכו ריצ'ארד אלינגטון ועמיתיו (Allington, 2002) הם מצאו שמורים מוצלחים בארצות הברית שלימדו בכיתות א עד ד הגיעו עם תלמידיהם להישגים יותר גבוהים בקריאה ללא קשר לאופיין של תכניות הלימוד או לגישתם החינוכית.

התברר שלאופן ניצול הזמן השפעה על הישגי התלמידים. אחד המדדים שהחוקרים השתמשו בדק את היחס בין הזמן שמנוצל לקריאה וכתיבה לעומת הזמן שמוקדש למטרות אחרות (נכנה זאת 'שונות').

התברר שמורים מצטיינים מצליחים לאזן טוב יותר בין שני התחומים, כלומר מורים אלה דאגו שתלמידיהם  יעסקו בקריאה וכתיבה עד כדי 50 אחוז מיום הלימודים כולו.

באותם בתי ספר יסודיים היה יחס של 50/50 שבו משימות שונות אחרות תפסו רק מחצית מזמן העבודה בכיתה. תלמידיהם עסקו יותר בקריאה מודרכת, קריאה עצמאית וקריאה טקסטים של מקצועות לימוד בהשוואה לתלמידים שלמדו בכיתות פחות יעילות.

לעומת התלמידים בכיתות המצטיינות, תלמידים בכיתות ה'רגילות' עסקו בקריאה או כתיבה לא יותר מאשר 10 אחוז מיום הלימודים, כאשר אפילו בשיעור-כפול בן 90 דקות שהוקדש לקריאה התלמידים עסקו בכך לא יותר מאשר עשר דקות, כלומר פחות מ – 20 אחוז שנוצלו לשם קריאה. גרוע מכך, בהרבה כיתות התלמידים קראו לא יותר מ 20 דקות במהלך יום לימודים שלם, כלומר פחות מ – 10 אחוז מכלל השיעורים כולל שיעורי חשבון ומקצועות אחרים.

אלינגטון ועמיתיו מציינים שכאשר שאר המשימות שאינן קריאה ('שונות') תופסות נתח הולך וגדל מתוך יום הלימודים, חייב הדבר להדליק נורת אזהרה.

זמן מינהלה לעומת זמן חינוך

מורים נוהגים להקדיש דקות ארוכות לענייני דיומא: סידורים, בדיקת נוכחות, בדיקת שיעורי בית, החזר תוצאות של מבחנים, מסירת הודעות, טיפול בצרכים אישיים ועניינים טפלים אחרים. ויש פעולות שונות נוספות שהן כמעט חסרות תועלת: התכוננות למבחנים, העתקת הגדרות לשוניות מהמילון או מילוי דפי עבודה לבדיקת הבנת הנקרא.

אבל אפילו כאשר המשימות נתפסו כמלמדות, כגון משימות חקר בהן התלמידים התבקשו להתעמק בפרטי הטקסט או לנהל דיון על התכנים שקראו, התברר לחוקרים שהזמן הרב שהוקדש למשימות אלה, נגרע מהזמן היקר שניתן היה לנצל לקריאה. הגיוני שכאשר בכיתה נמצאים תלמידי חינוך מיוחד במסגרות השתלבות והכלה פרק הזמן גדל בהרבה.

החוקרים מציינים שקריאה חיונית לפיתוח שליטה במיומנות זו וקריאה מרובה מספקת לתלמידים הזדמנות לפתח את המיומנויות והאסטרטגיות שמורים עמלים לפתח אצל תלמידיהם.

במלים אחרות, כאשר ניהול זמן השיעור לא נעשה מראש ובצורה מתוכננת פרקי זמן רבים הולכים לאיבוד. וגם אם כל אחד מפרקי הזמן האלו קצרים יחסית, מספרם הגדול הופך למשקולת משמעותית על יכולתה של מערכת החינוך ללמד ויכולתם של התלמידים ללמוד.

מנהלים שרוצים לשפר את ההישגים של בית הספר שלהם יכולים בהחלט להתחיל בצמצום הרגעים המתים בשיעור – זהו משאב זמין, שלא עולה כסף ולא דורש בירוקרטיה או אישורים. הוא דורש רק חשיבה.

24/10/2020

0 responses on "ניהול זמן-השיעור"

Leave a Message

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

© 2021 eliezeryariv.com . All rights reserved.
מעבר לסרגל הכלים