חיזוק מעצב: על עיצוב התנהגות התלמידים (מבוא)

עיצוב התנהגות הוא אחת הגישות היעילות והנפוצות ביותר לטיפול בבעיות התנהגות. היא מבוססת על עבודתו של ב"פ סקינר, פסיכולוג אמריקני (1990 – 1904) שהקדיש את חייו למחקר על למידה של בעלי-חיים ובני-אדם.

תוצאות הניסויים שערך במעבדה ורעיונותיו, שאותם פרסם בשלושה ספרים (סקינר, 1973; (Skinner, 1948, 1953 ועשרות מאמרים, עוררו התעניינות והשפעה רבה. לדוגמה, הוא טען שישנם תנאים אופטימליים, כמו-מדעיים שבהם יש לגדל תינוקות. סקינר הציע לגדל תינוקות בעריסות זכוכית, שבהן יקבל התינוק את כל צרכיו. כך הוא גידל גם את בתו.

המצאה אחרת – כדי להגיע ללמידה אופטימלית הוא פיתח מכשיר שבו מוצג החומר באופן מדורג, ועל כל תשובה נכונה ניתן לתלמיד חיזוק (כדוגמת לומדות המחשב בימינו).

מכונות הלמידה שיפרו את התרגול בתחומי לימוד שונים ועוררו התלהבות רבה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה החלו אנשים להאמין שהנה נמצא תחליף למורה האנושי. אבל מכונת הלמידה, כמו הטלוויזיה שבאה אחריה והמחשב בימינו לא מימשו את התקוות שתלו בהם. בראשית המאה ה – 20 פרח ענף בפסיכולוגיה ביהוויוריזם.

חסידי גישה זו ביקשו לבדוק, בעקבות מחקריו של פאבלוב, איזו השפעה יש לגירוי כלשהו על ההתנהגות. האם לדוגמה, ניתן בעזרת סדרת גירויים לנבא כיצד יגיב בעל-חיים, האם ניתן להתנות את החיה להתנהג כרצונו של הנסיין? תוצאות הניסויים שערכו חוקרי תאוריית גירוי—> תגובה, לא היו מרשימות.

סקינר ביקש לבדוק את תהליכי הלמידה מזווית אחרת: איזו השפעה יש לגירוי, שניתן לאחר שבעל-החיים ביצע התנהגות. הוא חיכה עד שהיונה או החולדה בכלוב יבצעו התנהגות כלשהי, ואז נתן להן גירוי (למשל, פיסת מזון) ובדק אם הגירוי הפחית את הסיכויים, שהתנהגות זו תתרחש בשנית או, כפי שקרה לעתים קרובות, יגביר אותה.

את הגירוי שמגביר את שכיחות התגובות הוא כינה "גירוי מחזק" (reinforcing stimuli) או "חיזוק". סקינר כינה למידה זו "התניה תגובתית" (אופרנטית), ובעזרת מערכת מורכבת של חיזוקים הצליח ללמד את החיות במעבדה לבצע סדרות מורכבות מאוד של התנהגויות, בדומה לאילוף חיות בקרקס.

החיזוק עצמו יכול להיות חיובי או שלילי. לדוגמה, כאשר המחנכת משבחת את התלמידים על התנהגותם הטובה ונותנת להם מדבקות וחייכנים, זהו חיזוק חיובי.

באשר לחיזוק השלילי, קיימת אי-הבנה ומורים רבים סבורים שמדובר בענישה, שמפסיקה התנהגות מפריעה (Tauber, 1982). האמת הפוכה – חיזוק שלילי מגביר את הסיכויים שהתנהגות תתרחש, בדיוק כמו חיזוק חיובי.

המשמעות "שלילי" פירושה לסלק גירוי שאינו נעים לתלמיד (במקום לתת פרס או מחמאה שהם נעימים לו). היישום של החיזוק השלילי בכיתה מוגבל למדיי, לדוגמה: "מי שיגיש את כל עבודות הבית . . . אמחק לו את הציון הנמוך ביותר".

תכנית החיזוקים, כגורם מרכזי בעיצוב ההתנהגות, נקבעת על-ידי המורה. הוא יכול להחליט על "חיזוק קבוע", הניתן בעקביות בכל פעם שהתלמיד מתנהג כהלכה. מתכון כזה מתאים במיוחד, כשנחוץ להקנות חומר או הרגל חדש.

לדוגמה, בכל פעם שהתלמידים נכנסים בשקט לכיתה, מתיישבים ופותחים מחברות, המורה מעניקה לקבוצה שלהם ציון מצטבר, שיוביל לקראת פרס בעתיד. אולם המחנך יכול לבחור גם ב"חיזוק חלקי" הניתן מדי פעם. מתכונת זו עדיפה, כאשר נרכשו כבר הרגלים, והמורה מבקש לשמר אותם.

מושג מרכזי נוסף הוא "הכחדה" – התנהגות נעלמת בהדרגה, כאשר אין מחזקים אותה. התעלמות המורה מהתנהגות מפריעה של תלמיד ודרישה מחבריו להתעלם גם כן היא דוגמה טובה לכך.

כדאי לציין שסקינר לא גיבש מעולם מודל למשמעת בכיתה על-פי תאוריית התגובה (אופרנט) גירוי שפיתח. עם זאת עקרונות ההתניה האופרנטית ועיצוב ההתנהגות "תורגמו" ע"י חוקרים אחרים לכללים ברורים של עבודה חינוכית (Burke, 1992; McIntyre, 1989; Ullmann & Krasner, 1965).