עקרונות בניהול שיעור (מבוא)

יום אחד, במהלך שיעור בחוג לחינוך באוניברסיטת ווין (ארה"ב), שם לב המרצה, ד"ר ג'ייקוב קונין, שאחד הסטודנטים עיין בעיתון.

הוא דרש ממנו בתקיפות לחדול מכך, ואז, להפתעתו, הוא נוכח לראות שגם שאר הסטודנטים הזדקפו במושביהם והחלו להקשיב להרצאה.

קונין תהה אם הנזיפה שלו השפיעה גם על שאר התלמידים, שהתנהגו כהלכה ורק צפו (בהנאה, יש לומר) בתקרית הקטנה.

הוא החליט לחקור תגלית זו, שאותה כינה "אפקט האדווה" (Ripple Effect). תחילה ראיין מורים רבים, אבל הפערים בין תשובותיהם ובין המציאות בכיתה המחישו שאין זו דרך אמינה. כדי להתגבר על הקושי הוא החל לצלם את השיעורים במצלמת ווידאו ואחר-כך ניתח את תוכנם.

לאחר כמה אלפי שעות צילום בשמונים כיתות הוא מצא ש"אפקט האדווה" אכן משפיע על ילדים צעירים, והם מגיבים להערות שליליות וגם חיוביות, בתנאי שהן מלוות בהסבר.

לעומת זאת התנהגות תלמידים יותר מבוגרים מושפעת יותר מאהדתם למורה מאשר מהאופן שבו הוא נוזף בהם. קונין מצא שתלמידים בוגרים מתאמצים הרבה יותר ומתנהגים היטב עבור מורים שהם מעריכים.

קונין קיווה לאתר את השיטות היעילות ביותר לטיפול בהפרעות, אבל בתום מחקרים ממושכים התברר לו, לאכזבתו, שכמעט אף אחד מבין 300 המדדים הסטטיסטיים, שבהם נעזר לתאר שיטות נזיפה, לא נקשר למידת ההצלחה בטיפול בהפרעה.

הוא הסיק מכך שאין כל קשר בין אופן ההערה של המורה לתלמיד לבין ההצלחה בטיפול בהפרעה. הוא גם נאלץ להודות" שיש שיטות טיפול בהפרעות כפי שהן כמעט אינן משפיעות על התנהגות נאותה של התלמידים בכיתה ועל הצלחת המורה למנוע מהתלמיד להפריע לאחרים" (עמ' 70).

הממצאים המאכזבים הובילו אותו לשנות כיוון ולחפש אילו תכונות של המורה ודפוסי התנהגותו, מדרבנות את התלמידים להשתתף בשיעור ומצמצמות את הפרעותיהם.

תוצאות מחקריו בניהול השיעור – תכנון והוראת חומר המאפשרים למורה להשיג את מטרותיו במינימום הפרעות (Kounin, 1977), זכו להדים רבים ולהשפעה על האופן שבו מלמדים הוראה במוסדות להכשרת מורים. נתייחס לכמה מהמושגים שטבע ולממצאים שביססו אותם.