תלמיד שמפריע בכיתה הוא לא רק תלמיד שלא לומד – הוא תלמיד שמונע משאר הכיתה ללמוד.
הוא תלמיד ששוחק את המורה שלו, מעמיס על משאבי בית הספר, דורש משאבי ענישה והתמודדות גם מההורים, ובמקרים חמורים גם פוגע בסביבה שלו תוך פעולות כמו ונדליזם, אלימות ופשיעה.
לפיכך, ניתן במידה רבה לומר כי ניהול המשמעת אינו רק אתגר מקומי של מורה בכיתה, אלא הוא הבסיס שעליו נשענת כל מערכת החינוך, ולמעשה ללא משמעת מספקת אין בעצם 'חינוך' או 'מערכת-חינוך' מתפקדת.
בעיות משמעת ברמת המאקרו
ברגע שמסתכלים על ניהול המשמעת כתנאי הכרחי לכל שאר פעילויות החינוך – כפי שהוא באמת – ניתן להבין עד כמה ההשקעה של מערכת החינוך בישראל בנושא היא השקעת חסר. למעשה, כשאנחנו זוכרים שאין כמעט אף מורה ואף כיתה בישראל שמצליחים לקיים 45 דקות למידה בשיעור, ולפעמים אפילו לא דקה בודדת אחת, נהיה ברור שכל 45 מיליארד השקלים שישראל מוציאה על חינוך בשנה הולכים על מספר דקות לא גדול במיוחד – בין 30 ל-50 דקות ליום לימודים שלם…
כדי לצמצם את הפער הזה, בין משאבי הענק המבוזבזים של משרד החינוך, לבין המציאות בכיתה שבה אלפי מורים מתמודדים עם מיליוני תלמידים להשגת קשב ולפעמים רק על הישרדות, תוכנית מעט"פת נועדה להפיק את המקסימום ממשאבי ניהול המשמעת המעטים שמשרד החינוך מקצה למורה, לבית הספר או לרשות המקומית.
0 responses on "ניהול משמעת בכיתה"