
ההרצאה עוסקת ברגעים הכי מתסכלים ואומללים בחייהם המקצועיים של מורה:
כשתלמידים מתחצפים אליה (או אליו), מפטפטים, מסתובבים בכיתה ומפריעים ללמד.
לרוע המזל אין מכשירים סטודנטים ומורים כיצד לטפל במצבים הרגישים והמורכבים האלה.
במכללות מניחים שעצם ההקניה של שיטות הוראה מוצלחות ימנע את הקשיים. בבתי הספר, מורים ממעטים לשתף את עמיתיהם (הם יודעים שלכל אחד יש 'חבילה' משלו), לבקש עזרה מההנהלה (כדי לא להצטייר חסרי יכולת וסמכות), או לקבל הדרכה (משרד החינוך אינו מעניק את השירות הזה). אנשי אקדמיה ממעטים לחקור את הגורמים והפתרונות ומחבריהם של ספרי הדרכה מציעים עוד מאותו דבר – שיטות למניעה, בתקווה חסרת בסיס שהצרות יישארו מחוץ לדלת הכיתה.
מדוע אין עוסקים ברצינות בשאלה הזו? כנראה שקשה מאד להמשיג ולמפות בעיות: הן תלויות במצב ומשתנות במהירות. לכן קשה להציע דרכי התמודדות ספציפיות בלי שהן יראו מגוחכות כשתתקלו בבעיה הבאה.
בהרצאה נענה על השאלה מה עושים אחרי שההפרעה כבר התרחשה. אציג דגם של דרכי התערבות, 'סולם' ששלביו הראשונים כרוכים בהתערבות מיידית וסופו בהתערבויות מורכבות ומצמיחות. זוהי המשגה חדשה שנותנת לכם רפרטואר של אמצעים מוחשיים וסמליים להבנה והתערבות.
תוכן עניינים