קשיי הסתגלות

השפה המקצועית והיומיומית כוללת לא מעט מלים שמתארות ילדים חסרי נימוס ומרדנים. 'התנהגות בעייתית', 'הפרעת התנהגות', 'בריון', 'מופרע', 'מטורלל', ועוד. המסר שעולה מהביטויים האלה מכתים את הילד ומאשים אותו בהתנהגות לא תקינה. בחיפוש אחר הגדרה יותר ניטרלית ופחות מאשימה אני משתמש במושג 'קשיי הסתגלות'. אלה מתרחשים כשנוצר חוסר התאמה (mismatch) בין מצבו ותפקודו של היחיד לדרישות שהסביבה המחנכת מציבה בפניו.

על פי ההגדרה הזו שני הצדדים שותפים לעיצוב המציאות ולשניהם יש אחריות על היווצרותה. כשם שכל צד יכול לתרום להחמרת הקשיים, כך הוא יכול גם להקל עליהם. לרוב מורים והורים נוהגים להתלונן על התנהגויות של החצנה (acting out) אבל חוסר הסתגלות עוסק גם בהתנהגויות של הפנמה, כאלה שלא מערערות את שלוות הכיתה אבל כרוכות לא פחות במצוקה וסבל.
המטרה של המאמר הזה הוא לסייע בהשתלבות (ובהכלה) של ילדים על קשיי התסגלות

קשיי הסתגלות

חינוך עניינו בשגרה של פעולות יומיומיות, לרוב פעוטות, כאלה שהשפעתן מצטברת והולכת; אותה תשתית רגשית, מעשית של פעולות שמורים והורים (וגם בני הגיל) עושים מדי יום – התעקשות על סידור החדר, התעניינות האם התלמידים הכינו שיעורי בית, הקפדה על תרגול יומיומי של נגינה בפסנתר. ילדים מודעים היטב למעמדם של המורים וההורים ולרוב הם מקבלים ללא ערעור את סמכותם לחנך וללמד. וישנם מצבים רבים כששגרת היחסים ולעורר סכסוכים והפרעות בבית ובכיתה.
הפרעות שיכולות להתחיל בקושי להקשיב או נטיה ללעוס מסטיק בשיעור ונגמרות בונדליזם, אלימות ואובדנות (בוקובזה, 2013)

למען הפשטות נציג את חוסר ההתאמה בשני תחומים: מערכת היחסים ההדדית והמשימות שהמורים והתלמידים נדרשים לבצע. לשם כך נבנה מודל דו-ממדי של חוסר התאמה בין הצרכים והיכולות של הילדים לבין הדרישה והנתינה של הסביבה המחנכת. הביטוי לכל משבצת כזו יכול להיות בהתנהגויות של החצנה וגם של הפנמה.

1. כשהסביבה מציבה אתגרים ודרישות 'רגילות' לילד עם יכולות וכישורים נמוכים. למשל תלמיד שנכשל במבחן בגלל הפרעת קשב שהקשתה עליו לקלוט ולהבין את החומר הנלמד. המשוב השלילי של הסביבה על ההתנהגות הקופצנית והכישלון בלימודים יכולים לעורר מחאה (החצנה) או ייאוש והימנעות (הפנמה).
2. כשהסביבה מציבה ציפיות ודרישות גבוהות מדי עבור ילד עם יכולות וכישורים תקינים. למשל, דרישות משמעת מחמירות שתלמידים מתקשים להסתגל אליהן. הם עשויה להתלכד ולמרוד בדרישות, או דווקא להסתגר בחשש מפני היחס הדורסני של המורים ובית הספר.
3. כשהיחס והנתינה של הסביבה תקינים, אבל הם אינם עונים על צרכים וציפיות גבוהות של הילד. למשל תלמיד נרקיסיסט שפניותיו הרבות (והקולניות) למורה מקשות על המורה לנהל את השיעור ולאפשר לתלמידים נוספים להתבטא. התעלמות של המורה עשויה להגביר את הפניות אליו או לגרום לתחושת פגיעה והסתגרות של התלמיד.
4. כשהצרכים והציפיות של הילד 'תקינות' והן אינן נענות בגלל יחס לקוי ונתינה מועטה של הסביבה. למשל כשקבוצה דוחה את אחד מחבריה, או כשהורים מתגרשים והם אינם פנויים להתמסר לילדיהם.

'חוסר התאמה' הוא כמובן מצב יחסי, תלוי הקשר. כשתינוק מתחיל ללכת ובפעם הראשונה ומושך בכוח את הצעצוע שאחותו משחקת בו, ההורים (וגם האחות) יתמוגגו מההתקדמות בהתפתחותו. אבל אם הוא ימשיך לעצבן אותה גם בשבועות הבאים, ההורים יאותתו לפעוט שיפסיק, ואם ההצקות האלה יימשכו בחודשים ובשנים הבאות הם כבר יענישו אותו על התנהגותו הפרועה. אותה התנהגות עצמה שבתחילה הייתה מקור לשמחה הופכת למטרד ואחר כך לבעיה.