גזר הקסמים

יום שידורים פתוח במכללת גוהדמיון המתפתח של ילדי הגן מקנה לגננת דרכים יצירתיות לטפל בילדים שמפריעים

האם תפקידו של גן הילדים לחנך ילדים ברוח סמכותית, מתכנתת או להניח להם לגדול כפי שהם?

ד"ר שפרה שיינמן, מרצה לתיאטרון וחינוך באוניברסיטת חיפה מציעה גישה שונה – בדיונית-
אומנותית. לדעתה החינוך הוא אמנות של מופע ובו אנשים יוצרים תסריטים וסיפורים אותם הם
מעצבים ומגלמים.

הבדיוני עניינו בפנטזיה, בפיקטיבי, בבלתי מציאותי, אך הוא ניזון מהממשי. הספרות,
כמו אומניות אחרות, יש בה ממשות ויש בה דמיון במין שילוב מיוחד שהוא 'בידיון'
(שיינמן, 2001, עמ')

ברוח אמרתו של שייקספיר ש'העולם כולו במה', היא מציעה מערכת מושגים המתארת את עולם בית
הספר כמקום שנכתבים בו 'טקסטים' עם 'תחביר פנימי', 'שחקנים'שמגלמים אותו. ניקח לדוגמה את
הבוקר בגן הילדים. זהו מעין טקס או סיפור שחוזר על עצמו מדי יום ובו לכל אחד מה'שחקנים'
הגננת, הסייעת הילדים והוריהם יש תפקיד. ה"תחביר הפנימי"כולל התנהגות רגועה, נשיקה של בוקר

טוב והצטרפות של הילדים אל המשחקים והפעילויות החופשיות שנערכות בגן.

שיינמן מציעה

להתייחס אל הנעשה בגן כאל "עלילה"; שכל הנוכחים משחקים אותה מדי יום מחדש. יש עלילה
שמאפיינת יום חורפי ויש עלילה של יום ששי עם ההכנות לשבת, יש עלילה עם נסיעה להצגה באולם
התיאטרון. הגן הוא כר התרחשות שבו כל הדמויות בונות את ההצגה שתתרחש באותו יום. העלילה
בנויה מהחומרים של הגננת והילדים.

משום כך אין יום אחד דומה למשנהו ואין גן ילדים אחד דומה
לשני. ברוח הגישה הבדיונית הגננת היא זו שמביימת ומפיקה עם הילדים-השחקנים את 'המופע'.
גננות יודעות זה מכבר שנחוץ להתאים את התכנים הלימודיים והפעיליות בהתאם לאופיה של
הקבוצה.

ברוח המאמר המעניין והמופשט (אך הנעדר כל צדדים מעשיים), נדגים מתכונת של פתרון 'בידיוני'
של בעיות התנהגות בגן הילדים. מדובר בגישה פחות כוחנית ויותר מרומזת, כזו שמסתייעת בדימויים
ובדמיון כאמצעים להעברת מסרים ולשכנוע. אני מבקשת להמחיש את הרעיונות האלה בכמה
דוגמאות שעיצבתי במשך השנים בטיפול בבעיות התנהגות של ילדים בגנים בהם עבדתי.

ילד עם לקויות למידה

אופיר (שם בדוי) הוא ילד בגן חובה, ממשפחה טעונת טיפוח, עולה חדש מאתיופיה.
הפסיכולוגית איתרה אצלו לקויות למידה, אי שקט, דלות שפתית וקושי למצוא הקשרים. קשה
לשכנע אותו להישמע להוראות ולבצע פעולות פשוטות. לפעמים הוא מנסה לברוח מהגן,
מרבה לטפס על עצים ולהסתכן.

לעתים אופיר מקבל התקפי כעס, זורק חפצים הן על ילדים
אחרים וגם על הסייעת. בחיפוש אחר דרכים כיצד למנוע את ההתפרצויות החליטה הגננת
לנקוט קו לא שגרתי. בכל פעם שהייתה חש שעומד להתרחש משבר היא הייתה קוראת לו

ומספרת:

גננת: 'הבאתי לך היום גזר מהבית שלי (מוציאה מתוך שקית) ויש לי פה גם סכין'
(מקלפת בטקסיות את הגזר).
גננת (כממתיקה סוד):'כמה חתיכות לחתוך לך?'
ילד: ארבע.
גננת: אתה רוצה עיגולים או ארוכים?
ילד: ארוכים. הם כמו חרב.
גננת (מקלפת לאיטה ומסבירה): אתה יודע שנחוץ לאכול גזר והלעיסה מרגיעה מאוד.
הגזר הזה יעשה אותך ילד מאוד חמוד וחזק וחכם וישפר לך את הזיכרון. בתוך הגזר
יש חומר כתום שנקרא קרוטין והוא זה שנותן לגזר את הצבע שלו. אתה יודע
שהקרוטין עוזר לשפר את הראייה?

במשך היום, בכל פעם שאופיר עשה משהו טוב הגננת הייתה משבחת אותו ומסבירה: 'אתה
רואה, זה הכל בגלל הגזר'. וכך, מדי בוקר שהגיעה הגננת אופיר נהג לשאול האם הביאה גזר
(או מלפפונים). פתאום הוא חש שיש למה לחכות. וכך הפכו הגזרים בשקית שהגננת הביאה
אל הגן לתרופת קסמים שמרגיעה ונוסכת כוחות חדשים וריסון עצמי.

הניסיון מלמד שהטפות מוסר ושיחות תכופות עוברות לילדים מעל הראש. גישה לא שגרתית, כזו
שמפתיעה, מרתקת יוצרת הזדמנות להכניס דפוס התנהגות חדש. האוכל הוא אמצעי מצוין להמחשה,
דבר שאינו מתקשר לתחושות אשמה.

הוא עונה על צרכים אוראליים ומביא לסיפוק מיידי. אפשר גם
להמחיש בעזרתו כיצד להתנהג. הבחירה בגזר הקסמים נעשית במיוחד במצבים בהם הילדים כבר
שבעו מדיבורים אבל רעבים לקשר חם, למשחקים, להפתעה, לגימיק.

02/04/2020

0 responses on "גזר הקסמים"

Leave a Message

האימייל לא יוצג באתר.

© 2021 eliezeryariv.com . All rights reserved.