מאת אליעזר יריב, 2009
לפני הרבה שנים, כשסיימתי את התואר השני והתחלתי לעבוד בשירות פסיכולוגי חינוכי, לא היה דבר רחוק ממני מאשר קריירה אקדמית.
כמי שהגיע מקיבוץ קטן בפריפריה, מלכתחילה הסיכויים שלי להתקבל ללימודי דוקטורט בארץ היו נמוכים (הציונים שלי לא בשמים) והעולם האקדמי נראה לי מנוכר ותחרותי, כזה שהמרפקים חשובים בו לא פחות מהמוח. במקום מגדל השן העדפתי להישאר ב'שטח'.
כעבור כמה שנים התחלתי להתמחות בטיפול בבעיות משמעת והתנהגות. את הניסיון שהצטבר פרסמתי במאמרים ב'הד החינוך' ואחר כך בשני ספרים. וכמו שאימא שלי הייתה אומרת, 'עם האוכל בא התיאבון'.
התקבלתי ללימודי דוקטורט באוניברסיטת לסטר (מהטובות באנגליה) ולאחר שלוש שנים מאומצות הגשתי את הדיסרטציה. כעת חיפשתי לי בית אקדמי.
שלחתי 25 מכתבים וקיבלתי תשובה חיובית אחת. אל תתנו למספר הנמוך להטעות אתכם, מבחינתי זה היה כל מה שביקשתי.
שמחתי להצטרף לסגל מכללת גורדון בחיפה ובנוסף להוראה התחלתי להתלבט כיצד לחקור ולפרסם. הצעד הראשון והמתבקש היה לפרסם את עבודת הדוקטורט. לשמחתי הצלחתי להפיק ממנו חמישה מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת חשובים בחו"ל.
אחר כך התחלתי לערוך מחקרים ובתוך שבע השנים שאני מלמד במכללה (משרה חלקית) פרסמתי יותר מעשרה מאמרים בכתבי עת שפיטים בארץ ובחו"ל וכן הצגתי עבודות בחמישה כנסים מדעיים.
אינני מנסה להתפאר או להרשים, אלא להמחיש שעבודה שיטתית וממוקדת מאפשרת להגיע להישגים אקדמיים לא מבוטלים.
למחקר ופרסום יש תגמולים רבים:
- מחקר מגביר את העניין והמעורבות בתחום אותו אתם מלמדים. בכך משתפרת איכות ההוראה ומצטמצמת תחושת השחיקה.
- בצד החומרי, עבודת מחקר מתוגמלת (לרוב כשעות הוראה). כל מאמר או ספר שתפרסמו יקדם אתכם בסולם הדרגות האקדמי.
- הפרסום מפרי עטכם מלווה בתחושה מחממת לב של סיפוק והישג.
- וגם מקנה לכם יוקרה רבה בתוך המכללה ומחוצה לה.
- מחקר ופרסום מסייעים לכם לבטא עמדות ולהשפיע על הקהילה האקדמית והחינוכית בה אתם פועלים.
- וכן, נא לא לחייך, המחקר שלכם תורם למדע ולידע האנושי.
אני מנחש שבשלב זה הקוראות של המאמר חושבות לעצמן: 'טוב, הוא גבר שלא צריך לגדל ילדים, לבשל ולדאוג למשפחה'. זה נכון. שלושת ילדינו כבר בוגרים וחיים מחוץ לבית, וישנם כמה גורמים נוספים שמקלים עלי:
אינני מדריך פדגוגי עם מחויבות רבה להדרכה, אין לי תפקיד מינהלי ויש לי ניסיון קודם בכתיבה. עם זאת, אני משוכנע שגם אלה שנושאים את 'המשקולות' של המשפחה וההדרכה עשויים לפתח ערוץ פורה של מחקר ופרסום. למען אותם קוראים וקוראות שממש כעת מתלבטים כיצד לממש ערוץ זה אני מציע כמה טיפים.
7. להתחיל בקטן
לא מעט מרצים נרתעים, ובצדק, מעריכת מחקר או כתיבת ספר. מדובר בהשקעה עצומה שכלל לא בטוח שתישא פירות (כלומר תתפרסם). אבל לאנשי אקדמיה יש, בנוסף למחקר, עוד שני תפקידים: ללמד ולהביע את דעתם בעניינים מקצועיים וציבוריים.
לאלה שאינם בטוחים לאן פניהם, פתוחה הדרך לפנות לתקשורת הכללית או המקצועית. תתחילו ב'קטן'. אפילו מכתב לעיתון מספק חוויה משמעותית של גיבוש דעה, ניסוחה בכתב וההתבשמות מקריאות ההתפעלות של עמיתים וקרובים ('ראיתי אותך ב'ידיעות').
הצלחתם להיכנס לשידור, מה טוב. ההתחלה שלי הייתה במאמר שפרסמתי בהד החינוך. זו הייתה חוויה מכוננת שהקנתה לי סיפוק רב ותחושה שדעותיי בעלות ערך וראויות להישמע.
8. לחשוב בגדול
אם מכתב או מאמר לעיתון הם בבחינת 'רגל בדלת', עיסוק במחקר מחייב החלטה עקרונית. מהרגע שעלה במוחך רעיון למחקר ועד שיתפרסם בכתב עת יחלפו לפחות שנתיים.
טווחי הזמן שכרוכים בכל שלב ארוכים מאוד ולוקח, כמו בכל תחום אחר, עשר שנים עד שמגיעים לרמה גבוהה של התמחות.
9. אין קיצורי דרך
היתרון בהחלטה לטווח ארוך היא שההשקעה הופכת עם הזמן יותר קלה ומהנה – החומרים נאספים יותר מהר, העיבוד והכתיבה אינם מדשדשים, יותר קל לקלוע לערוץ הפרסום המתאים ולקבל פחות דחיות ותיקונים.
עדכון מ-2020…
עברו 11 שנים מאז שכתבתי את המאמר הזה, והרבה השתנה בינתיים, גם בעולם המחקר וגם אצלי.
בשנים האלו מכללת גורדון הפכה מסמינר מנומנם וקטן למכללה גדולה ושאפתנית. כחלק מיוזמת המל"ג להרחיב את המחקר ובהנהגתו של הנשיא החדש טהלר גורדון פתחה תוכניות לתואר שני, בהן אני מנחה תלמידי מחקר ומכשיר את הדור הבא. בשבועות אלו מהפכת הקורונה הופכת שוב את ההוראה והמחקר האקדמי.
גם אצלי השתנה הרבה. כתבתי כבר עשרות מאמרים, פרסמתי עוד 2 ספרים, הרציתי בשלוש יבשות, וכתוצאה מכל זה קיבלתי ב-2014 דרגת פרופסור. לפני 5 שנים התחלתי מחקר נרחב שהפך לפרוייקט מעטפ"ת.
כשאני מסתכל עכשיו על המאמר הזה, אני רואה שרוב הטיפים מחזיקים מעמד היטב. רובם אפילו התקדמו. כיום יש יותר אפשרויות להתפתחות מחקרית עם הגידול בתקציבי המחקר במכללות. מהפכת המידע ממשיכה בצעדים כבירים והיום עריכת סקרים וניתוח שלהם הופך פעולה קלילה שנעשית בדקות ספורות בגוגל (מי היה מאמין שאת התזה שלי חישבתי באמצעות כרטיסי ניקוב שהיה צריך להכניס למחשב המרכזי באותן שעתיים בשבוע שבהן הוא היה פנוי למסטרנטים..).
אני מאחל לכולכם הצלחה במחקר, ואם תרצו להצטרף למחקר מעטפ"ת, אתם מוזמנים.
דברו איתי
0 responses on "להיות חוקר בתשעה צעדים קלים"